יחסנו עם ילדנו לאן?

במסגרת היחסים שלנו עם ילדנו לא פעם אנו פוגשים את עצמנו אלה שהיינו בגיל ילדות/נעורים. אך לפעמים אנחנו גם מוצאים את עצמנו ברצייה והצדקה של סגנון ההורות שלנו מול בן.בת הזוג. דוגמאות שעולות מידי פעם: "ההורים שלי תמיד אבל תמיד דאגו למזון בריא בבית", "ההורים שלך חינכו אותך בצורה מתירנית מידי", "לא יודעת אצלי בבית תמיד היינו פתוחים, מדברים חופשי על הכל".

כיצד ניתן להתגבר על חילוקי הדעות בבית? האם המודל ההורי שנעניק לילדנו יהיה ברור?

אין אמת אחת! אבל הקשבה ומודעות פנימית לצרכים שלנו ההורים תוך כדי שאנו מסתכלים על טובת ילדנו יכולה לסייע מאד.

לדוגמא, הילד/מתבגר חוזר הביתה לא מוכן לשתף על מה שחווה במהלך היום. עלינו לנסות לקחת את הערכים החיוביים שיש בידנו, שגדלנו עליהם בעבר ולתרגם אותם למילים ומעשים. לדוגמא: "אתה יודע שאני הייתי בגילך לפעמים גם אני הייתי עצוב אך אמא שלי תמיד אמרה לי ש"... לפתח שיח של רגשות יעודד אותם לשתף. המקום החיובי והבונה שניישם בקשר המשפחתי יוכל להועיל לנו בהמשך גם בזוגיות ובפרט ביחסנו עם ילדנו.

לפני כיפור עצרתי רגע לחשוב על תקשורת יחסי הורה – ילד

חזרתי לא מזמן מביקור קצר ואיכותי בישראל וחשבתי לעצמי במהלך כל הארוחות המושקעות בערב שישי ובחג על הצירוף של תקשורת יחסי הורה–ילד וכיצד זה משפיע עלינו ועל החינוך של ילדנו. כולנו יודעים שארוחה סביב שולחן, בכל דרך שתבחרו, חשובה מאד לגיבוש משפחתי ועל זה אין עוררין.

1. ילדים בטוחים בהורים בזמן הארוחה. המקום שלנו כהורים להטמיע בילדנו את הרגשת הביטחון. יש מי שדואג לי, מאכיל אותי ואוהב אותי.

2. הורים מובילים ילדים בטוחים שההורים יובילו אותם רק למקומות מוגנים. ישיבה כקבוצה מסביב לשולחן לאכילה משותפת יוסיפו להרגשת הביטחון.

3. הורים סלחנים הטוב והחסד צריכה להיות דרכם של הורים על מנת שגם אם הילדים טעו. עלינו מוטלת האחריות להחזיר אותם למסלול וזוהי גם בעיני כוחה של סליחה ומחילה. התכנסות לארוחה יכולה בהחלט להוות הזדמנות לשיחות לא פורמליות על נושאים אלו.

הדרך שבא אנו נתקשר עם הילדים שלנו מגיל קטן ישליכו על ההתנהגות שלהם בעתיד וגם אם טעו או אנחנו טעינו שתמיד נדע לבקש סליחה מהם ובעיקר בשביל הבריאות של כולנו.

מהסתגלות למסוגלות

בשבועיים הקרובים הילדים יחזרו למסגרות. חלקם כבר התחילו וחלקם עוד בהכנה לקראת. תקופה זאת הינה מרגשת בעיקר להורים צעירים או להורים שנמצאים מעבר לים. בעבר הרחוק ערכתי ימי הסתגלות רבים החל מגיל לידה ועד בה"ס וצפיתי בהורים וילדים נרגשים, בוכים, צורחים, לחוצים, כועסים ועוד.

בשנים האחרונות אני עוברת הסתגלות נוספת במסגרות חינוך שונות עם ילדיי בחו"ל. מטרת הפוסט היא לא לערוך השוואות בין המערכות השונות בעולם. אלה לשתף במספר טיפים להסתגלות בטוחה תוך כדי הסתכלות והתבוננות פנימית על מכנה משותף לכולם והוא הורדת מפלס החרדה.

1. הורות משתפת – מומלץ לעדכן את הילדים פרטים על המסגרת. אין צורך לחזור על הפרטים הללו שוב ושוב אלא אם תשאלו שוב על כך. לעדכן אבל לא להעיק. תוך כדי לאחר העדכון, מצאו מילים בעידודם בהקשר זה. חיזוקים חיובים יוסיפו עוד לאפקט הכללי.

2. בכי – עדכנו את הילדים שמותר ורצוי גם לבכות זה משחרר. ספרו להם חויות טובות שלכם מהגן/בה"ס ומה עזר לכן.ם להתמודד? ניתן להביא גם חפץ מעבר לקטנים, אבל לא כדאי שהילד.ה יפתחו בו תלות. היוועצו באיש החינוך במידת הצורך.

3. אמון בצוות – אחד העקרונות החשובים שאני דוגלת בהם, היא יצירת אמון עם הצוות החינוכי. כן לשאול שאלות אבל לא להעמיס, כן לגלות מעורבות אך לא מעורבות יתר.

לסיכום,

נסו לזרום עם השינוי תוך כדי שאתם בשליטה על המצב. זאת תקופה לא פשוטה, אך כן השלב הראשון בהסתגלות טובה תלוי בנו ההורים.